מסלולים וטבע בע"מ נ' נסים

החלטה

התנגדות לביצוע שטר בלשכת ההוצאה לפועל.

עסקינן בשלושה שקים בסך כולל של 93,000 ₪ שהוגשו לביצוע בלשכת ההוצאה לפועל על ידי המשיבה.

המבקש הגיש התנגדות לביצוע שטר. בכתב ההתנגדות המקורי ציין המבקש כי השקים דנא נמשכו מחשבונה של עמותת ספורט מתנס תל-כביר שהינה עמותה רשומה בה שימש המבקש אך כמורשה חתימה. מכאן, טוען המבקש, שאין מדובר בחשבון אישי ממנו נמשכו השקים. השקים נמשכו לטובת המשיב שסיפק לעמותה שירותי הסעה. עוד טען המבקש כי הוא ומר סיוון לוי, מנהל נוסף בעמותה ומורשה חתימה בה, העבירו את תפקידיהם כמנהלי העמותה למר שי ממן בהסכם. המבקש מטעים כי החשבון עליו משוכים השקים אינו חשבון אישי אלא נועד לפעילות העמותה ומטרותיה והשקים נחתמו לצורך חיוב העמותה ולא לצורך חיובם האישי של המבקש ומר סיון. באותה נשימה מציין המבקש כי "אכן הח-ן נפתח תחילה בסניף הבנק על שמי וע"ש מר לוי באופן אישי למרות שמאז פתיחתו ועד לכתיבת שורות אלה הח-ן משמש ומשרת העמותה בלבד וכי פתיחתו על שמנו בלבד הייתה בשל טעות טכנית בלבד" (סעיף 8 לתצהיר המקורי). לטענת המבקש, כשנתיים לפני מועד הגשת ההתנגדות שונה החשבון מחשבון פרטי לחשבון העמותה. המבקש מפנה בהקשר זה לאישור רו"ח ממנו עולה לטענתו כי החשבון משמש את מטרות העמותה ולהחלטת רשם בימ"ש השלום בת"א (כב' הרשם צ'כנוביץ) שקיבל התנגדות אחרת שהגיש המבקש.

ביום 2.3.10, לאחר הגשת ההתנגדות הנ"ל, בהמשך הגיש המבקש בקשה להגשת תצהיר משלים. הבקשה התקבלה. בתצהיר המשלים נטען כי החתימה על גבי השקים אינה חתימתו ומדובר במעשה זיוף. לטענתו, לא טען כבר במסגרת ההתנגדות והתצהיר המקורי את טענת הזיוף משום שמר לוי היה חולה באותה עת והמבקש חשש לבריאותו. עוד טוען המבקש כי טענת הזיוף הייתה ידועה לו כבר בעת הגשת ההתנגדות המקורית והוא הסביר עניין זה לבא כוחו באותה עת, עו"ד סכיס (שלא ייצג את המבקש בסופו של יום בהליך זה). טענה נוספת אותה העלה המבקש היא, כי החוב נשוא תיק זה נפרע על ידי מר לוי. כיצד? המבקש טוען כי סך של 207,000 ₪ הועבר ממר לוי לב"כ המשיבה, עו"ד חייבי, בהעברה בנקאית.

דיון והכרעה

ראשית אדרש לטענת הזיוף.

בתצהיר המשלים מטעמו ציין המבקש כי חתימתו על גבי השקים היא מעשה זיוף. לעומת זאת, בתצהיר המקורי התומך בהתנגדות ציין המבקש כי " . . מדובר ב-3 שקים בסך כולל של 93,000 ₪ . . .שנמשכו על ידינו מח-ן . . ." (סעיף 3 לתצהיר). בהמשך מציין המבקש (סעיף 7 לתצהיר המקורי) כי " . . . ואני שמשתי כמנהל העמותה יחד עם מר לוי ומורשה חתימה מטעמה בחשבון ובתפקידי זה בלבד חתמתי על השקים".

בחקירתו ניתנו למבקש מספר הזדמנויות להבהיר כיצד מתיישבת גרסתו בתצהיר המשלים כי חתימתו זויפה עם גרסתו בתצהיר המקורי ולפיה חתם על השקים. המבקש לא מסר כל הסבר מניח את הדעת. משכך, אין אלא לקבוע כי גרסת המבקש בדבר זיוף חתימתו נסתרת מניה וביה בעצם מסירת גרסה נוגדת בתצהיר המקורי שצורף לכתב ההתנגדות. משכך, לא ניתנת למבקש רשות להתגונן בטענת זיוף. נוכח מסקנה זו פטור אני מלהידרש לתשובותיו הבעייתיות של המבקש בקשר לשאלה מדוע מצא לנכון להעלות את טענת הזיוף רק במסגרת התצהיר המשלים ולא קודם לכן.

טענה הנוספת שציין המבקש היא, כי השקים נמשכו בכוונה לחייב את העמותה ולא את המבקש אישית (מורשה החתימה של העמותה באות עת). לטעמי אין בטענה זו ממש. המבקש ציין בתצהירו במפורש כי החשבון עליו נמשכו השקים היה חשבון אישי של המבקש ומר סיוון ולא חשבון העמותה. לדבריו, רק לאחר זמן ובעקבות ייעוץ הוסב החשבון והפך לחשבון עמותה. לא ברורה הטענה כי המבקש ביקש לחייב את העמותה ולא את עצמו באופן אישי. הרי בכל מקרה המירב שיכול היה המבקש לעשות במקרה המתואר לעיל הוא לחייב את חשבונו האישי ולא את חשבון העמותה שכן המבקש לא משך כל שיק מחשבון עמותה. ייתכן והיה מקום לעסוק בטענה כזו אילו היה מוכח כי המבקש חתם חתימת משיכה מחשבון של עמותה באופן המעורר ספק אם יש לחייבו אישית בתור מי שחתום על השיק או שמא את העמותה כשולחת המבקש. ברם, במקרה זה בו מדובר בחשבון אישי של המבקש והמבקש גם חתום על השיק לא מתעוררת סוגיית החתימה בתוקף הרשאה. משכך, לכוונתו לחייב את העמותה בחתימת המשיכה אין רלוונטיות הואיל והחשבון עליו נמשך השיק איננו חשבון העמותה ולא ברור כיצד ניתן לחיב באמצעות מתן פקודת משיכה מחשבון פרטי את העמותה שהיא, כפי שציינה ב"כ המבקש בסיכומיה, אישיות משפטית נפרדת. דברים אלה יפים גם מקום בו השיקים נועדו לפרוע את התחייבויות העמותה ולא את התחייבויותיו האישיות של המבקש.

יחד עם זאת, לא נסתרה הטענה כי המבקש, במובחן מן העמותה, אינו חייב דבר למשיבה ולא רכש ממנה אישית, כל שירות. במצב כזה, ככל שמבוקש לחיב את המבקש באופן אישי, יכולה לעמוד לו הטענה כי השקים נשוא הבקשה אינם נתמכים בתמורה מצד המשיבה למבקש. אעיר כי הגם שיש לטעמי ליתן למבקש רשות להתגונן בטענה זו הרי שלגופה מדובר בטענה בעייתית. לאור האמור ברור כי מלכתחילה לא היתה המשיבה אמורה לתת למבקש אישית כל תמורה עבור השקים שכן התמורה סופקה לעמותה והמבקש משך את השקים מחשבונו האישי במטרה לפרוע את חובה של העמותה למשיבה.

על טענת המבקש כי השיקים נפרעו למעשה בתשלום סך 207,000 ₪ על ידי שותפו לשעבר, מר לוי, לא חזרה ב"כ המבקש בסיכומיה ועל כן הטענה נזנחה. מעבר לנדרש אציין כי מן המוצגים בתיק עולה כי מר לוי שילם סך של 162,000 ₪ בגין חוב בתיק הוצאה לפועל אחר. יוצא שגם אם נקבל את טענת המבקש כי מר לוי שילם 207,000 ₪ לסילוק חובותיו הרי שחישוב מעלה כי לכל היותר שילם מר לוי עבור תיק זה סך של 45,000 ₪ ולא את מלוא החוב בתיק. אגב, נתון זה מתיישב גם עם האמור במכתבו של עו"ד סכיס מטעם המבקש אל בא כוח המשיבה.

סוף דבר: התנגדות המבקש מתקבלת רק במובן זה שהשקים נשוא בקשה זו אינם נתמכים בכל תמורה שניתנה עבורם מן המשיבה למבקש. יתר טענות המבקש נדחות כמפורט לעיל. תצהיר המבקש בטענה האמורה ישמש כתב הגנה. הוצאות הליך זה יובאו בחשבון בעת מתן פסק הדין.

ניתנה היום, י' אב תש"ע, 21 יולי 2010, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: